פסק-דין בתיק ע"פ 8242/13

השופט א' רובינשטיין:

א.             ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט - כתארו אז - י' כהן) מיום 6.11.13 בת"פ 4105-03-13 בגדרו נגזרו על המערער 1, יליד 1988, בגין הרשעתו בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שתי שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי; על מערער 2, יליד 1957, אביהם של מערער 1 ונאשם 3, נגזרו בגין הרשעתו בעבירת סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, 10 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי.

רקע

ב.             ביום 30.5.13 הורשעו המערערים ונאשם 3, יליד 1993, על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעקבות הסדר טיעון. מערער 1 הורשע בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; מערער 2 הורשע בעבירת סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(1) וסעיף 31 לחוק העונשין ובעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

           כעולה מכתב האישום המתוקן, בו הודו המערערים, ביום 22.2.13 אירע סכסוך בין המערער 1 לבין אחיינו של המתלונן. יום לאחר מכן, ביום 23.2.13 בסביבות השעה 1600 שהה מ' (להלן המתלונן) עם שניים נוספים בחורשה הסמוכה לצומת חנתון; חברו של המתלונן, עומר, התקשר למערער 1 והזמינו לחורשה בעניין הסכסוך. לחורשה הגיעו המערער 1 יחד עם חברו ברכב מסוג מאזדה, בעוד מערער 2 ונאשם 3 בכתב האישום הגיעו למקום בג'יפ מסוג שברולט. המערער 1 ירד מהרכב כשבידו סכין גדולה; מערער 2 יצא מהרכב ואחז במוט ברזל בעוד נאשם 3 החזיק מוט ארוך אליו חוברה סכין גדולה. המערער 2 הכה את המתלונן באמצעות מוט הברזל וגרם לו לסימן כחול בידו הימנית. בהמשך, הכה המערער 2 את חוסיין, חברו של המתלונן, בכתף ובפנים, כתוצאה מהמכה נגרמו לו סימני שפשוף בכתף ובלחי השמאלית. המתלונן נמלט מפניו של המערער 2 לכיוון כביש הכורכר, ואחריו רדפו מערער 1 ונאשם 3; נאשם 3 תקף את המתלונן במקל, וזה נשבר כתוצאה מהמכות. מערער 1 הגיע בריצה למתלונן וניסה לדקרו, אך המתלונן הצליח להדפו. בעוד המתלונן ניסה להגיע לכניסה הראשית של החורשה, תקפו נאשם 3 באמצעות מקלו וגרם לו לחתך של 1 ס"מ בזרוע שמאל. המערער 1 השיג את המתלונן ודקרו מאחור בכתף בסכין. המתלונן התקשה לנשום והקיא דם. אחר הדברים האלה עלו המערערים ונאשם 3 לג'יפ ונסעו מהמקום. כתוצאה ממעשיהם של המערערים 2-1 ונאשם 3 נגרמו למתלונן פצע דקירה מדמם מתחת לשכם הימנית, חזה אויר אליו הוחדר נקז חזה, שבר בצלע מספר 9, סימן כחול ביד שמאל, חתך של 1 ס"מ בזרוע שמאל, ושריטות נוספות על גופו. המתלונן אושפז למשך יומיים בבית חולים רמב"ם בחיפה. כן נגרמו לחוסיין בן עלי עבדאללה סימני שפשוף בלחי ובכתף שמאל.

ג.              בגזר הדין פורטו תחילה ממצאי שירות המבחן באשר למערערים. לגבי המערער 1 התרשם שירות המבחן כי לקח אחריות חלקית על מעשיו, והומלץ להענישו במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. באשר למערער 2 התרשם שירות המבחן כי הוא מתקשה ליטול אחריות על מעשיו, והומלץ להענישו במאסר בפועל לתקופה קצרה כדי שלא לפגוע בשיקומו. צוין, כי בין המתלונן, קרובם של המערערים, למערערים ונאשם 3 נערך הסכם סולחה במסגרתו שולם לו פיצוי בסך של 50,000 ש"ח. המתלונן מסר לבית המשפט כי נוכח מצבם הכלכלי, הוחזר הפיצוי למערערים ולנאשם 3, על פי מנהג מקובל כנמסר. באשר למערער 1, כשיקולים לחומרה, ציין בית המשפט את העובדה שדקר את המתלונן בסכין בעוד מערער 2 ונאשם 3 השתמשו במוטות, את חומרת העבירה ובצידה מגמת ההחמרה הנהוגה בפסיקה ביחס ל"תת-תרבות הסכין". כשיקולים לקולה ציין בית המשפט, כי המערער 1 נעדר עבר פלילי, וכן את גילו הצעיר, נטילת האחריות על מעשיו, הבעת חרטה והסולחה שנערכה עם המתלונן, התסקיר החיובי בעיקרו וההמלצה לשלבו בהליך טיפולי. בית המשפט קבע, כי מתחם הענישה ההולם הוא בין שלוש שנות מאסר בפועל לבין שש שנות מאסר בפועל, אך נוכח שיקולי שיקום סבר כי יש מקום לסטות הימנו. נוכח האמור נגזרו על המערער העונשים האמורים.  

           באשר למערער 2, כשיקולים לחומרה ציין בית המשפט את היותו "המבוגר האחראי" אשר היה  עליו לעצור את מעשי האלימות שביצעו בניו. כשיקולים לקולה ציין בית המשפט כי, המערער 2 נעדר עבר פלילי, עובד למחייתו, הודה במעשיו ונטל חלק בסולחה עם המתלונן. בית המשפט העמיד את מתחם הענישה ההולם בין 10 חודשי מאסר בפועל לשתי שנות מאסר בפועל, אך לא מצא הצדקה לסטות מהמתחם שקבע. נוכח האמור נגזרו על המערער 2 העונשים כאמור.

           מכאן הערעור שלפנינו.

ד.             לשלמות התמונה יצוין, כי לגבי נאשם 3 נקבע מתחם ענישה זהה לזה שנקבע בעבור מערער 2, אולם נוכח העדר עבר פלילי וגילו הצעיר, כמו גם החשש שעלה בתסקיר בדבר השלכותיו הקשות של עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, הוחלט לסטות לקולה ממתחם הענישה שנקבע; נגזרו - בין השאר - חודשי מאסר בעבודות שירות.

הערעור

ה.             ביום 4.12.13 הוגש ערעור על גזר הדין ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן הכרעה בערעור. ביום 18.1.2.13 עוכב בהסכמה ביצוע גזר הדין לגבי המערער 2. המערער  1 חזר בו מבקשת עיכוב הביצוע והיא נמחקה.

ו.              בערעור נטען, כי בית המשפט קמא החמיר בעונשם של המערערים יתר על המידה. נטען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים, להודאתם המוקדמת, לישיבתם במעצר בית במשך שמונה חודשים ללא כל הפרה. באשר למערער 1 נטען, כי היה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליו ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

תסקירי שירות המבחן

ז.              בתסקיר המשלים מיום 24.4.14 באשר למערער 1 נמסר, כי החל להשתתף בקבוצה טיפולית, הוא לא עבר עבירות משמעת, שולב באגף נקי מסמים ועתיד לסיים מסלול לימודים של 8 שנות לימוד. המערער 1 הביע שביעות רצון מההליך הטיפולי ואף שב והביע צער על ביצוע העבירה. העובדת הסוציאלית בבית הסוהר התרשמה כי למערער 1 עבר של שימוש לרעה באלכוהול, הוא מודה במיוחס לו ואינו רואה עצמו כאלים, אף כי מחפש דרך קלה להשגת תוצאות.

ח.             בתסקיר המשלים מיום 24.4.14 באשר למערער 2, נמסר, כי הוא דיוח על מצב בריאותי קשה ועל קבלת טיפול תרופתי קבוע, וביטא מצוקה וזאת נוכח השלכות מאסרו הצפוי על בני משפחתו. שירות המבחן התרשם כי המערער 2 נוטל אחריות חלקית על התנהגותו, תוך ששלל שימוש באלימות ומביע חרטה על מעשיו ועל אי-מניעת האירוע. עוד סיפר על הסולחה שנערכה ומערכת היחסים התקינה השוררת בינו ובין המתלוננים. הוערך, כי ההליכים המשפטיים, המעצר והעונש שנגזר חידדו בעבור מערער 2 את משמעות מעשיו. עוד נמסר, כי המערער 2 הביע הסתייגות מהשתלבות בהליך טיפולי.

הדיון

ט.             בדיון בפנינו נטען בשם המערער 1 כי על אף שנטל אחריות, שולב בקבוצה טיפולית במאסר וערך סולחה עם המתלונן - החמיר עמו בית המשפט קמא הרבה מעבר לנאשם 3 (שלגביו אין ערעור ושנדון ל-6 חודשי עבודות שירות). גם לגבי המערער 2, שמצבו הרפואי אינו טוב והביע חרטה אמיתית כנטען, הועלתה טענת הפליה אל מול הנאשם 3; מערער 2 גם היה תקופה ארוכה במעצר בית בפיקוח אלקטרוני, לאחר חודשיים מאחורי סורג ובריח; אשר על כן - כך נאמר - ראוי להביא לאיזון בין הנאשמים.

י.              מטעם המדינה נטען כי מדובר בתקיפה כחבורה בנשק קר, במהלך מתוכנן בקפידה; המערער 2, שאמור היה לרסן את בניו, החל בתקיפת המתלוננים במוט ברזל; מתלונן אחד הצליח לברוח והמערער 1 ונאשם 3 רדפו אחריו והוא נדקר, ונגרמו לו נזקים כעולה מתסקיר נפגע העבירה; העונש החמור יותר הוטל על הדוקר בפועל - מערער 1.